מהדורה חדשה של הספר "זה תלוי בנו" שנכתבה לזכרו ובהשראתו של תומר, בשם "זה (עדיין) תלוי בנו". 

כתב עומר בן צבי, לרגל יציאת הספר החדש​:

אתה יודע, תמיד שאני מדמיין את תומר, הדבר הראשון שמופיע לי בראש הן הגבות העבות האלה, השחורות, מעוקלות בחצי עיגול מחויך, מחמיאות לעיניים הטובות שלו. ככה הוא תקוע אצלי בראש. לנצח.

תומר היה מהאנשים האלה שטובים בהכל, כל כך טובים בהכל שכשהוא מקבל מצטיין בקורס, אתה אפילו לא מקנא, כי זה הרי ברור שהוא יהיה המצטיין. כזה תומר היה. כריזמטי, חברותי, מכונת עבודה, חכם, מקצוען וגם האח שאתה מדבר איתו במיטת קומותיים עד השעות הקטנות של הלילה. 
תומר הוא פשוט בנאדם כזה שאי אפשר לא להעריץ. מפקד שזכו מי ששירתו תחתיו, שזכיתי לקרוא לו חבר.
אז לכבוד החידוש של הספר (זה עדיין תלוי בנו) ביקשו ממני לכתוב סיפור, אז כתבתי, אני לא בטוח אם זה הסיפור הכי יפה או מקצועי, אבל יש בו מפקדים, ויש בו את תומר, זה גם משהו. 

כשאתה כותב סיפורי מפקדים אתה מצפה לקרבות מפוצצים, לאירועים עם חיילים. אף אחד לא כותב על ביקורי הורים. אף אחד לא כותב על הרגע שאתה פוגש בפעם הראשונה את ההורים שלו. רק יצאת מעזה, רק השתחררת, איך רועדות לך הביצים, כשאתה מספר עליו את מה שיש לך לספר, ואמא שלו בוכה, ואתה רוצה גם לבכות, אבל זה לא המקום שלך לבכות. כי אתה עכשיו מספר על תומר סיפורים, ותומר הוא מלך, הוא מספר אחד, והוא חבר מדהים, ומגיע לו שיספרו עליו סיפורים, ובכלל, אתה לא בטוח אם הסיפורים שלך טובים מספיק, כי תומר הוא הרבה יותר מהסיפורים שלך על תומר. תומר הוא יותר מזה. הרבה יותר. 
בהלוויה של תומר עוד הייתי בעזה, שזה טוב, כי לא הייתי מסוגל להתמודד עם זה אז. לא הייתי מסוגל לחבק את ההורים שלו ולחייך ולענות שכן, אתה בסדר, ושאתה חושב לטוס לטיול אחרי הצבא ואז ללמוד בבאר שבע. כי תומר לא בסדר, ולתומר לא יהיה טיול אחרי צבא, ותומר לא ילך ללמוד בבאר שבע. ולמה אני כן והוא לא, למה?
כי אני הייתי בבית והוא סגר שבת? בגלל זה? כן. כשאני ירדתי מהמסוקים תומר כבר היה מת. זאת האמת. זה כמה זמן לקח לנו. כשאני נכנסתי עם החיילים שלי לרעים, החיילים של תומר כבר פינו אותו. אבל תומר מצטיין, ותומר דאג שיהיה הרבה תחמושת במוצב, ותומר דאג לתרגל את הלוחמים, ותומר דאג לנטוע בהם רוח גם במותו, והחיילים של תומר החזיקו את מוצב הלולים עד לתגבור. 

יום אחרי זה, בשמיני, הותקלנו בחולית מכיוון המטעים. כוח מילואים מגבעתי הצטרף אלינו, ואני מנהל גם אותו. אחד מהכוח הזה היה בחור שהכרתי מהבה"ד. הוא לא סיים את הקורס. תוך כדי ירי הוא נשכב לידי ואומר לי: "תגיד, שמעת שתומר מת?" קפאתי לרגע, הבן ***ה החסר טקט הזה. לא פלא שהוא לא סיים את הבה"ד. הייתי צריך לתת לו שם במקום את הכת לראש. אבל אני מפקד, ואני לוחם, והיתה לי משימה, אז לא אמרתי כלום. המשכתי לתת פקודות עד שהמחבלים חוסלו.
אני לא חושב שעיכלתי אז, ואני לא חושב שעיכלתי הרבה זמן. בהפסקת האש הראשונה היה פתאום זמן לחשוב. פתאום לא כבשנו בתים. שיש זמן לחשוב, אז עולות גם מחשבות פחות טובות. 
הלוחמים שחוקים אחרי 30 יום ראשונים בעזה. אני זוכר שכינסתי אותם ואמרתי להם שצריך להיזכר למה אנחנו פה. כל אחד סיפר בתורו על סיבה אחת או בנאדם אחד שהוא פה בשבילו. ואני סיפרתי על תומר. אני פה בשבילו. הא מת בשבילנו. הוא מת בשביל עם ישראל. ואני לא אתן לו למות לשווא. 
אחרי 50 יום בעזה יש יציאה ראשונה הביתה, אז לקחתי ללחיצה את אחד הספרונים שכתבנו. אני חושב שכל הצוות שלי קרא אותו לפחות פעם אחת. אותו הספר עדיין קיים אצלי במגירה. שחור מפיח ואבק.
להיות מפקד, זה גם להוביל בקרב באומץ ומקצועיות, אבל זה גם לדעת שהקרב לא נגמר שכבשנו את הבית. הקרב הוא גם לגרום לחיילים לחייך בסוף היום עם הקסדה על הראש בשמירה. הוא גם להזכיר להם מה חשוב באמת ולמה הם שם. הוא גם להסתכל בעיניים להורים של החברים שאיבדנו ולהגיד להם תודה. תודה על הבן שלכם. 
ותודה לכם שאתם קוראים. תודה שאתם בוחרים להיות לוחמים ומפקדים. כי באמת, זה תלוי בנו. 
לזכר תומר שוהם ז"ל, חברינו האהוב.

הפרק מוקדש לזכרו של תומר שוהם ז"ל
פודקאסט "סיפור וגעגוע" - שיחות מקומיות בימי המלחמה, מבית מרכז הצעירים של המועצה האזורית מטה יהודה.
נעם כהן ישבה לשיחה מוקלטת עם יעל זיו ורועי כהן, חברים טובים של תומר ז"ל
יעל ורועי דיברו על האיזון שבין צחוק לרצינות, על חוויות מחוגי הסיור, על מחברות לסידור החשיבה ולהצבת מטרות, ועל ירושלים.

ספסל זיכרון, שהקימו החברים של רן (אבא של תומר) בבאר שהכירו בזכות תומר.

אירוע "מובילים לפסגה" התקיים לכבוד ולזכר נופלי חרבות ברזל בהשתתפות משפחות הנופלים. האירוע הופק על ידי שלוש עמותות הגדס"ר והתקיים בהר קנאים בו הלוחמים של סיירת נח"ל מסיימים מסלול באופן מסורתי.

ראיון של רן שוהם בגלי צה"ל  עם יניר קוזין. 

כיצד המשפחה מצאה וקראה את המחברות שתומר כתב במהלך שירותו הצבאי, וביניהם את השיר שכתב, "ירושלים".

לקראת יום הזיכרון קיבוץ כרם שלום הזמין את 10 משפחות הנופלים על הגנת הקיבוץ למפגש היכרות עם

התושבים ועם הקיבוץ.

"החומה נפלה, הטכנולוגיה נפלה, אך הרוח האנושית, המסירות והרעות, לא נפלו. הם אלה שהצילו את חיינו". 

 הקרן מאפשרת לעדים לספר את סיפורם במילים שלהם בראיונות מצולמים ומוקלטים, משמרים את העדויות שלהם ומנגישים אותן למטרות מחקר וחינוך, למען אנושות טובה יותר לנצח נצחים. 

USC Shoah Foundation – The Institute for Visual History and Education

כל המרואיינים לכתבה שמורים לי בנייד כ"אמא של..." ו"אבא של..." • ישבנו יחד בגן השעשועים, גירשנו חושך בצעדת לפידים בחנוכה ועשינו סיירות הורים בגיל ההתבגרות • כעת אני באה לרחוב שלהם לא כעיתונאית, אלא כשכנה וכחברה • הילה טימור אשור, תושבת שריגים, יצאה למסע ניחומים ברחוב "היקב" ביישוב, שאליו התלקטו לא פחות מחמישה סיפורי גורל וטרגדיה מ־7 באוקטובר.

כתבה של הילה טימור אשור - עיתון ישראל היום

זהו המירוץ השני לזכר תומר שוהם, איתי ברדיצ'סקי וסהר טל, בוגרי בית הספר הר-טוב.

המסורת החלה בשנת 2014, על ידי תלמידי תיכון הר-טוב והתקיימה ברציפות שלוש שנים. תומר ארגן את המירוץ בשנת 2018, ובשנה שלפני כן זכה במקום הראשון. בשנת 2024, אבשלום, אחיו הקטן של תומר ותלמיד יב' בבית הספר, החליט לחדש את המסורת לזכר בוגרי בית הספר שנפלו באירועי ״מלחמת חרבות ברזל״:

אחיו, תומר, סהר טל, ואיתי ברדיצ׳סקי.

טורניר כדורגל בהובלת אדם פומרנץ לזכרו של תומר שוהם במגרש הכדורגל בשריגים.
סרטון תמונות מהטורניר

 הקרב על מוצב לולים - כתבה של המדורה המרכזית ב-i24. ארבעת חברי הצוות שלחמו בקרב באותה שבת, בצמוד לקיבוץ כרם שלום, מספרים על מה שעברו.

את הסרט יצרה מגמת הקולנוע של תיכון הר-טוב.

תומר למד בבית הספר הר-טוב שבקיבוץ צרעה בשנות היסודי, החטיבה והתיכון. הוא אהב מתמטיקה והיסטוריה והיה במגמות פיזיקה ותקשורת. 

מהשיר "ירושלים", שהפך ל"ירושלים של תומר", עולה דמות מפקד פדנט, מהורהר אך צמוד-קרקע, שאישיותו הייחודית סייעה להצלת חייליו. 

כתבה של בן שלו - עיתון הארץ

המסורת החלה בשנת 2014, על ידי תלמידי תיכון הר-טוב והתקיימה ברציפות שלוש שנים. תומר ארגן את המירוץ בשנת 2018, ובשנה שלפני כן זכה במקום הראשון.

אבשלום, אחיו הקטן של תומר ותלמיד יב' של בית הספר, החליט לחדש את המסורת לזכר שלושה בוגרי בית הספר שנפלו באירועי ״מלחמת חרבות ברזל״:

אחיו, תומר, סהר טל, ואיתי ברדיצ׳סקי.

סרן תומר שוהם ז"ל בן 23 מהיישוב שריגים היה קצין מצטיין, שנפל בקרב ההגנה על
קיבוץ כרם שלום. בזכות התחמושת שהביא מראש למוצב הקדמי, לוחמיו החזיקו
מעמד במשך חמש שעות רצופות של קרב, עד שהגיע כוח התגבורת. בשבת השחורה
סרן שוהם היה אמור להיפרד מלוחמיו וקנה להם מתנות פרידה: "הוא לימד אותם
לפנות פצוע לתוך האכזרית, בסופו של דבר הם נאלצו לפנות אותו".

כתבה של ענבר טויזר - חדשות N12

Bring Them Light Project